פסק-דין בתיק ת"ק 002541/03

בתיק זה ניתן פסק דין כנגד שני נתבעים, מלחי יוחנן ו-שי אופק (1999) בע"מ, ביום 16.7.03. 

הוגשה בקשה לביטול פסק הדין על ידי הנתבע מלחי (הנתבע 1). קבעתי ביום 15.12.04, כי פסק הדין נגד הנתבע 1 יבוטל אם ישלם לתובעים הוצאות משפט שנפסקו, בסך 1,000 ש"ח, ויפקיד 4,000 ש"ח נוספים בקופת בית המשפט. מלחי עשה כן, פסק הדין נגדו בוטל, הליכי הוצל"פ בהם החלו התובעים נגדו הופסקו והתקיים דיון בפני ביום 8.5.05.

התובעים שבפני הם בעלי משרד פרסום. לטענתם, לנתבעים חוב כלפיהם בגין עבודות שבוצעו עבורם בחודשים יולי - אוגוסט 2002, בסך 15,843 ש"ח (לאחר שלחוב המקורי בסך 13,343 ש"ח הוספו הוצאות שונות).

מלחי אינו כופר בחוב, אך טוען שההתקשרות של התובעים, כעולה מהחשבוניות שהוציאו התובעים בגין העבודות, היתה עם החברה - שי אופק (1999) בע"מ, הנתבעת 2, ולא איתו אישית. לכן אין לו חבות אישית.

החברה הינה חדלת פרעון, ולכן התובעים, שכנראה לא יוכלו לבצע את פסק הדין שנותר על כנו נגד הנתבעת 2, עומדים על התביעה האישית כנגד מלחי. לטענתם, התקשרו עם מלחי. בנוסף, הנתבע 1 הוא המנהל היחיד בחברה ובעל המניות בה. לטענתם, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה, שכן מלחי עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ובאישיות המשפטית הנפרדת. לטענתם, מלחי נהג דרכי תרמית בכך שמעת לעת נהג לפתוח חברות חדשות ולסגור חברות קיימות, שנקלעו לחובות. לטענתם, בידיהם מסמכים שיכולים להוכיח שמלחי הוא "פותח חברות סדרתי".

בהחלטתי מיום 8.5.05, קבעתי כי אאפשר לתובעים לנסות להוכיח טענתם הנ"ל וכי הנתבע יוכל להגיב למסמכים שיומצאו, ולאחר מכן אתן פסק דין. יצויין, כי בהחלטתי התמקדתי באפשרות של היריבות מול מלחי בדרך של "הרמת מסך", אך התובעים - למן כתב התביעה - טענו כי מדובר בחוב שיש לייחסו לשני הנתבעים (החברה ומלחי) ביחד, בלי הרמת מסך.

התובעים המציאו מסמכיהם ביום 22.5.05 (להלן - "התגובה"). בפתח תגובתם כתבו, כי בידיהם הוכחות חד משמעיות שהנתבע מלחי הוא בעצמו מזמין העבודות נושא כתב התביעה ולכן אין אפילו צורך בהרמת מסך. התובעים צרפו לתיק מסמכים, המלמדים כי מלחי פתח עוסק מורשה בשם "המרכז לבית ולגן", שמספרו - כמקובל - זהה למספר הזהות של מלחי. עסק זה פעיל וקיים, כעולה מהחשבונית מיום 18.5.05 שצורפה כ נספח ב לתגובה. לדבריהם, מלחי הזמין מהתובעים עיצוב לוגו ל"מרכז לבית ולגן", כעולה מ נספח ג, בו רשומים שני השמות: "אופק סנטר" וגם "המרכז לבית ולגן". הלוגו כלל מבנה של גג ובית. בהמשך, לעסק של מלחי דהיום, נעשה שימוש באותו לוגו, בעל אותה צורה, אלא שהושמט השם "אופק סנטר" ונשאר רק "המרכז לבית ולגן" (כעולה מתמונות שצולמו ביום 18.5.05 ואשר צורפו כ נספח ה לתגובה). מספר הטלפון של שני העסקים - זהה. כך עולה גם מעלוני פרסומת שהדפיסו התובעים למלחי, שהם נושא התביעה ושהחיובים בגינם לא שולמו ( נספחים ז-ח-ט-י-יא לתגובה). לטענתם, הם לא עמדו בזמנו על ההבדלים בין "המרכז לבית ולגן" לבין "שי אופק" לבין מלחי עצמו, ורשמו את החשבוניות לעבודות הנ"ל ע"ש "שי אופק", לפי הכתובת שבה מצוי גם העסק החדש של "המרכז לבית ולגן" כיום: שילה 90, מרכז מסחרי אפק. לטענתם, מלחי, כשקיבל את החשבוניות, לא טרח מעולם לומר להם לתקנן או העמידם על שוני בין ה"גופים" השונים. למעשה - כעולה מהמסמכים שצורפו, העבודות נועדו לפרסם את העסק של מלחי, השריר וקיים עד היום, עתה - תחת עוסק מורשה.

הנתבע הגיש תשובתו לתגובה ביום 19.6.05. לדבריו, התובעים לא הוכיחו במסמכים שהגישו דבר ממה שטענו לענין היותו "פותח חברות סדרתי": הם מתייחסים לעסק החדש שפתח, לאחר קריסת שי אופק (1999) בע"מ. העסק החדש אינו חברה בע"מ, אלא עוסק מורשה. לטענתו, נספחים ג - יא אין להם קשר לתביעה דנן.

טענת הנתבע, כאילו נספחים ג - יא אינם קשורים לתביעה, נטענת בעלמא. ואולם, עיון בכתב התביעה על נספחיו מלמד, כי החשבוניות שהוגשו, ובגינן נוצר החוב הנתבע, מתייחסות לדברים הבאים:

"שלט שמשונית" - חשבונית 3891 מיום 30.7.02

"קופירייטינג ... 'תפתיע את אשתך!', 'תפתיעי את בעלך'..." מיום 30.8.02

"הכנה פרסומית...הכנת עלונים... 'חג של מתנות'..." מיום 30.8.02

"ביצוע גראפי לשלט ... בחזית "אופק סנטר" מיום 30.8.02

על פניו נראה, כי נספחים ג, ז, ח, יא מתייחסים בדיוק לחשבוניות הנ"ל.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהגישו התובעים, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני ולאחר שעיינתי בתגובת התובעים ובתשובת הנתבע, אני מגיעה למסקנות הבאות:

התובעים אכן לא הוכיחו כי הנתבע הוא "פותח חברות סדרתי", כהגדרתם, וגם לא כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות "הרמת מסך" בין חברת שי אופק למלחי. הם הוכיחו כי מלחי היה המנהל היחידי בחברה וכי היה בעל מניות בה. דומה, כי הם זנחו את הטענה כי יש לבצע הרמת מסך, והתמקדו בטענה כי אין צורך לבצע הרמת מסך, שכן החוב הוא חוב של מלחי עצמו, ולא של שי אופק (1999) בע"מ.

התכחשתו של מלחי לחבותו נתמכת בכך שהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, הופנו לשי אופק בע"מ. לא הוצג בפני הסכם התקשרות בין הצדדים, שיכול ללמד עם מי התקשרו התובעים.

ואולם, עיון בחומר שצורף לתגובה מלמד, כי העבודות שבוצעו, בוצעו עבור "אופק סנטר, המרכז לבית ולגן", שמקום עסקו במרכז מסחרי מצפה אפק, בטלפון 9383736. גם כיום קיים "המרכז לבית ולגן", שמקום עסקו במרכז מסחרי מצפה אפק, בטלפון 9383736, והוא העוסק המורשה שבמסגרתו פועל מלחי. לכאורה, לא ברור מדוע הוצאו החשבוניות על שם "שי אופק (1999) בע"מ", שהקשר אליה לא נראה על פניו, ואני מקבלת את גרסת התובעים, כי מלחי הוא שהנחה אותם לרשום כך. מכאן, שמלחי היה בעל דברם, בין בכובע כזה ובין בכובע אחר, והם עשו כפי שאמר להם. בכך יש כדי לתמוך בטענתם שהוא זה שהם התקשרו איתו. לאחר שהוכח, כי מלחי ממשיך לפעול במסגרת "המרכז לבית ולגן", שהינו עסק חי ופעיל גם כיום, העוסק באותם ענינים בהם עסק מלחי גם במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא ברור מדוע יש לראות בחוב דווקא חוב של חברה שפשטה את הרגל, שאת שמה אמר מלחי לתובעים לכתוב על החשבונית, תחת הכרה בכך שהחוב היה חוב של מלחי עצמו, בכובע כזה או אחר, כפי שבחר, כובע שלא היה רלוונטי להתקשרות. למלחי ניתנה הזדמנות, כאמור, להגיב לטענה זו של התובעים והוא הסתפק בהכחשה בעלמא.

אשר על כן אני מקבלת את טענת התובעים, כי מהותית, הם התקשרו עם מלחי עצמו, באופן אישי, ולא עם יישות תאגידית כזו או אחרת, ולפיכך - למרות האמור בהחלטתי מיום 8.5.05, יש לקבל את התביעה, למרות שלא הוכח כי קיימת עילה להרמת מסך.